אני אוהבת נשים

את הסיפור הבא נראה כי לכל אישה שווה לקרוא.
אלינור (שם בדוי) שלחה לנו את סיפורה האישי בקצרה תוך שהיא מבקשת לשמור על אנונימיות. אנו כמובן נכבד את פרטיותה.
עשינו העתק הדבק :)


פרק חדש פתאום התחיל אצלי

יום אחד התעוררתי והבנתי שהסתובבתי בעולם כשהמסכה על פניי. המסכה של העמדת הפנים שאני מישהי שאני לא.
לקח לי שנים, אבל סוף סוף הרשיתי לעצמי להסיר את המסכה ולחבק את העצמי האמיתי שלי. אני אישה, ואני אוהבת נשים. כן, גיליתי שאני לסבית. זאת הייתה האמת שלי, הזהות שלי, וזה היה כמו משב רוח צח. זה היה כמו החלק החסר בפאזל שחיפשתי כל חיי.


שנות חוסר הידיעה

החיים היו פאזל חסר צבע, מבוך ללא מוצא. ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל לא הצלחתי להבין מה. הייתי אבודה, כמו ספינה שטה ללא מטרה בים, בלי מצפן. השנים חלפו, ואני המשכתי לנסות להשתלב בתבנית שלא נועדה לי.


רגע ההתפכחות

ואז זה הכיש בי כמו ברק. צפיתי בסרט, שתי נשים מאוהבות, האושר שלהן קורן מהמסך. הרגשתי ניצוץ, חיבור. זה היה כמו למצוא את החלק החסר בפאזל שלי. זה הרגע שבו הבנתי שאני לא אבודה. אני לסבית. ואני אוהבת נשים. הרגע היה משחרר, כמו ציפור ששוחררה מכלוב.


מאבקים פנימיים

ההשלמה עם ההבנה החדשה שלי לא הייתה פשוטה. היו לילות ללא שינה, שאלות אין-ספור וסחרור של רגשות. תהיתי מדוע לקח לי כל כך הרבה זמן להבין. האם הייתי בהכחשה, או פשוט לא הייתי מודעת? זה היה כמו לנסות לפתור פאזל מסובך בלי תמונה ברורה שתנחה אותי.


אימוץ האני האמיתי

אבל אז הערפל החל להתפוגג. התחלתי לראות את עצמי באור חדש, כזה שהיה חי יותר, אמיתי ומשחרר. הבנתי שהאהבה שלי לנשים לא הייתה שלב או טעות; זה היה פשוט אני. קבלת האמת הזו הרגישה כמו לשחרר נשימה שלא ידעתי שעצרתי. זה היה מפחיד, אך גם מלהיב - הצעד הראשון לחיות את האמת שלי.


הפחד משיפוטיות

בהתחלה, הפחד להישפט על מי שאני באמת היה משתק. הייתי כמו ציפור שפוחדת לפרוש את כנפיה, למרות שהיא יודעת שהשמיים הם ביתה האמיתי. המחשבה על תגובות האנשים, על הדחייה האפשרית שלהם, הייתה כמו סופת רעמים שאיימה להשאיר אותי על הקרקע.
אבל אז, כמו השמש שבוקעת אחרי הסערה, כוחה של האמת שלי פרץ החוצה. הבנתי שההתחבאות היא כמו למנוע מהשמש את הזכות לזרוח. אז לקחתי נשימה עמוקה, אספתי את כל האומץ שלי ויצאתי מהארון. זה היה מפחיד, כן, אבל זה גם הרגיש כמו ציפור שעפה סוף סוף. זאת הייתה תחילתה של מסע, מסע של חיים באמת שלי, של להיות אני בלי להתנצל. זאת הייתה תחילתו של לאהוב ולחבק את עצמי באמת, וזה היה יפהפה.


יופייה וכוחה של אהבת נשים

במהלך תקופה זו, גיליתי את היופי הייחודי הקיים באהבתה של אישה. זוהי אהבה רכה, שונה לחלוטין מכל אהבת גבר שאישה יכולה לדמיין. זוהי אהבה מטפחת ומבינה שמהדהדת עמוק בנשמתי. ישנו קשר עמוק שקשה לתאר במילים, אבל זה משהו שלמדתי להוקיר אותו עד מאוד.
אהבת נשים היא לא רק יפה, אלא גם חזקה להפליא. זוהי אהבה שעומדת איתנה מול הקשיים ומאירה באור בהיר גם בשעות החשוכות ביותר. כוח זה נתן לי אומץ, תקווה ותחושת שייכות שחיפשתי. זוהי עדות לכוחה של האהבה ולפי הקשר יוצא הדופן שנשים יכולות לחלוק.


הקהילה הגאה והרשת התומכת

בתהליך שעברתי מצאתי קרן אור: הקהילה הגאה. כאן, גיליתי פסיפס תוסס של יחידים ויחידות, כל אחד עם סיפור ייחודי משלו על אהבה וגילוי עצמי. קהילה זו קיבלה אותי בזרועות פתוחות, ללא שאלות.
הקהילה הגאה היא מקלט, מרחב בטוח שבו נוכל להיות עצמנו האותנטיים מבלי לחשוש משיפוטיות. זוהי רשת של אנשים שמבינים את המאבקים, את הפחדים ואת השמחות שבמסע שלנו. הם היו שם, הם עברו את המסלול, והם שם כדי להחזיק את ידינו כשאנו צועדים בדרכנו. קהילה זו היא עדות לכוחה של אהבה, קבלה ואחדות.
לעולם לא מאוחר מדי לאהבה
ההבנה שמעולם לא מאוחר מדי למצוא אהבה, במיוחד אהבה שהיא נאמנה למי שאת, היא תובנה עמוקה ומשנה חיים. זוהי עדות לחוסן הרוח האנושית וליכולת הלב להשתנות לתמיד.



לפוסט הקודם: איפה להכיר לסביות נשיות     לפוסט הבא:


בחזרה לקטגוריית הקהילה הגאה נשים
בחזרה לפינת הלהט''ב